בואו נשאל את בטסי דרסר, סגנית הנשיא הבכירה למחקר במרכז אודובון לחקר מינים בסכנת הכחדה ב...
בואו נשאל את בטסי דרסר, סגנית הנשיא הבכירה למחקר במרכז אודובון לחקר מינים בסכנת הכחדה בניו אורלינס, שגידלה כמה המלטה של שיבוטים קטנים של חתולי בר אפריקאים. "אה, כן, המשובטים הם מאוד חיות בר עם אינסטינקטים פראיים", היא אומרת. "הם נושכים ומגרדים. אתה לא יכול להתמודד איתם בלי כפפות ורשתות".
דרסר משתמשת בחתולי בית כאמהות פונדקאיות לעוברי חתול בר אפריקאי, ולמרות שאמא טאבי יכולה להרגיע את הגורים, השפעתה לא נמשכת. "הם לא כל כך רוחשים, והם לא רבים כל כך", היא אומרת. "אבל ברגע שאתה מרחיק אותם מחתולי הבית, במיוחד ברגע שהתבגרות נכנסת, מתגלה התנהגות ההישרדות האגרסיבית שלהם."
שיבוטים הם לא לוחות ריקים, מסבירה דרסר. הם עותקים גנטיים מדויקים של יצור אחר. ההתנהגויות שהופכות חתולי בר אפריקאים לציידים מצליחים בסוואנה מתאפשרות, ביסודו, על ידי הפעלה של הגן הנכון בדיוק בזמן הנכון. לחתול הבר האפריקאי הראשון שה-DNA שלו אמר למוח שלו, "היי, תאכל את עכבר השדה הזה" היה סיכוי טוב יותר לשרוד התרבות, וכשזה עשה, צאצאיו ירשו את התכונה הזו וביטאו אוטומטית את אותה הישרדות התנהגות. "גם הגנים האלה עוברים כשאתה משבט בעל חיים", אומר דרסר. "אני חושב שהתנהגות המשובטים שלנו מוכיחה כי אינסטינקטים הם גנטיים לפחות בחלקם."
אז אם מדענים ישבטו אי פעם נמר בעל שן חרב, זה לא יגמר בפעולת קסם בלאס וגאס - זה כנראה היה קורע לך את היד. ולמרבה הצער, דודו שקם לתחייה לא ידע איך להימנע מלחזור על ההיסטוריה. זה יעמוד כמו כולם, ממתין להכחדה בחזרה.
מאמר זה הופיע במקור בגיליון ספטמבר 2010 של _Popular Science מגזין._