המחקר מאשר "קיומה של תוכנית מחקר לוחמה ביולוגית התקפית בגרמניה הנאצית".
בינואר 1942, הורה היינריך הימלר על פתיחת מעבדה אנטומולוגית במחנה הריכוז דכאו בדרום מזרח גרמניה. אבל למה? מטרתו המוצהרת של המכון הייתה לחקור מזיקים כמו כינים ופרעושים שגורמים לבעיות לחיילים גרמנים. אבל מחקר חדש ההיסטוריה של המכון מראה שהרבה יותר התרחש שם.
כתיבה ביומן מַאֲמָץ, מדען אוניברסיטת טובינגן קלאוס ריינהרדט מציע שהמכון ערך מחקר כדי לראות אם ניתן להשתמש ביתושים כדי להפיץ מחלות, אולי מלריה, לכוחות האויב. מכתבים של המדען הראשי של הקבוצה, אדוארד מיי, מאשרים לראשונה "קיומה של תוכנית מחקר לוחמה ביולוגית התקפית בגרמניה הנאצית", כותב ריינהרדט.
לדוגמה:
בדוח התקדמות מיום 23 בספטמבר 1944 וסומן 'סוד', הזכירה מאי אנופלס [סוג של יתושים] מחקר שמתבצע "על מנת להבהיר את השאלה האם מסה מלאכותית אפשרי הדבקה של טפיל המלריה בבני אדם וכיצד ניתן להתמודד עם פעולה שמטרתה מסה כזו הַדבָּקָה. צפוי להרחיב את החקירות הללו גם לשאלות אחרות הנכללות בתחום הלוחמה הביולוגית ואשר נוגעות לחרקים הגורמים נזק לבני אדם".
זה משמעותי, מכיוון ש"היטלר הורה שוב ושוב בקפדנות שאין להשתמש בנשק ביולוגי, אפילו למטרות הגנה". עם זאת, הוא גם הורה "קיצוני" מאמצים להגנה מפני נשק ביולוגי, שאולי "השאירו את הדלת פתוחה לאותן רשויות שניסו לעקוף את איסור הנשק הביולוגי של היטלר", ריינהרדט כתבתי.
המחקר של מיי התמקד, בין היתר, כיצד לשמור על יתושים בחיים במשך מספר ימים ללא מזון או מים, ובכך התאמתם לשימוש כנשק ביולוגי שניתן להפיל ממנו מטוסים, לפי הודעה מתאר את המחקר.
