לורן וולף, עורכת עמית ב חדשות כימיה והנדסה ומשתנת אוקיינוס המתארת בעצמה, לקחה על עצמה לאחרונה לברר האמת המדעית על מה באמת קורה כשבני אדם משתינים בים.
היא פנתה לראשונה לאינטרנט, כמובן. כפי שהיא גילתה, למרות שהגוף מפריש שתן על מנת להיפטר מהמערכת של תרכובות כימיות לא רצויות, זה לא בהכרח מזיק. למעשה, הרכב הפיפי לא כל כך שונה מזה של מי הים. השתן של האדם הממוצע הוא יותר מ-95 אחוז מים ומכיל 1-2 גרם/ליטר של יוני נתרן וכלוריד. ביציאה מהגוף, שתן מאדם בריא הוא גם סטרילי. רק ברגע שהוא יוצא הוא מתחיל למשוך מושבות קיימות של חיידקים, אבל זה לא יוסיף למים.
יש מרכיב אחד שמהווה בעיה אפשרית בהתחשב בריכוז הגבוה שלו: אוריאה, מולקולה כבדת חנקן שמסתכמת בממוצע משמעותי של 9 גרם/ליטר שתן. אולם בתוכנית הגדולה של האוקיינוס, זה זעיר.
לדברי סטיוארט ג'ונס, ביוכימאי במחלקה לביוכימיה קלינית בבית החולים קינג ג'ורג', אדם מפריש בדרך כלל 0.2 ליטר - 0.5 ליטר שתן בכל פעם. זה מתורגם לשלושה גרם של אוריאה.
אפילו בתרחיש הנדיר ביותר שכל 7 מיליארד אזרחי העולם השתינו באוקיינוס האטלנטי במקביל, יהיו בערך 6×10-11 גרם/ליטר של אוריאה בנפח כולל של 3.5 x1020 ליטר. בעצם כמות זעירה. וכפי שמתברר, חנקן הוא דשן חשוב התורם להישרדותם של מיני צמחים מסוימים בתוך הביוספרה המימית.
עם זאת, וולף בטוח מדגיש כי הדבר אינו נכון בהכרח לגבי גופי מים קטנים ומרוכזים כמו בריכות או נחלים. כדי לכסות את הבסיסים שלה היא גם מזהה שבני אדם יכולים להפריש כמויות של תוצרי לוואי אחרים שלא הוזכרו כאן.
מוסר השכל של הסיפור: כשצריך "ללכת", זה בסדר לעשות פיפי בים. אחרי הכל, החיות עושות את זה. וחלקם, כמו לווייתנים, משתינים בקצב גדול בהרבה עם כמויות הרבה יותר גדולות של יוני נתרן וכלוריד מאשר בני אדם.
"אין שאלה, פיפי בים," אמר ג'ונס במאמר. "שתן הוא חומר לא מזיק מלכתחילה והוא מדולל עד כדי חוסר משמעות תוך דקות. יש הרבה יותר דברים מזיקים באוקיינוס שצריך לדאוג מהם!"
ניסוי מחשבתי חשוב נוסף: האם אי פעם זה בסדר שתה את הפיפי שלך?