- מכחיש קורונה בן 28 שבילה 69 במיטת נמרץ לאחר שנדבק ב-COVID-19 עומד כעת בפני מספר חודשים של טיפול שיקום מפרך.
- המטופלת צריכה ללמוד מחדש כיצד ללכת ולאזן את עצמה, ודברים כמו צחצוח שיער וללכת לשירותים בעצמה אינם אפשריים.
- האישה חשבה שהיא צעירה כדי שלא תידבק - היא לא חבשה מסיכה, והיא מודה שהיא הייתה "חסרת אחריות".
אם אי פעם היה זמן לכל העולם לשים את ההבדלים שלו בצד ולעבוד יחד, זהו זה. נגיף הקורונה החדש כל כך מדבק שכל אחד צריך להגביל את ההתפשטות. אבל האמת העצובה היא שזה לא קורה. אנשים רוצים לחזור לחייהם הרגילים, ללא קשר לסיכונים. חלקם מתנגדים לכללים בידיעה בדיוק מה התרחיש הגרוע ביותר. אחרים מכחישים את האיום, חושב בטיפשות ש-COVID-19 הוא מתיחה, או שהנגיף לא יכול להדביק או להרוג אותם. ראינו המון דוגמאות למכחישי וירוס קורונה שחווים את התרחיש הגרוע ביותר. אבל למרות זאת, הרבה אנשים עדיין מוכנים להתעלם מאמצעי בטיחות כמו ריחוק חברתי ומסכות פנים, שיכולות להפחית באופן משמעותי את הסיכון להעברה.
טק. בידור. מַדָע. תיבת הדואר הנכנס שלך.
הירשם לחדשות הטכנולוגיה והבידור המעניינות ביותר שיש.
בהרשמה אני מסכים ל תנאי שימוש וסקרו את הודעת פרטיות.
הדוגמה האחרונה לאיך לא לגשת למגיפה כוללת אם בת 28 שמצפה לחודשים מפרכים של גמילה. היא בילתה 69 ימים במיטה לאחר שנדבקה בנגיף, ועכשיו היא תצטרך ללמוד מחדש איך ללכת. היא אפילו לא יכולה להסתרק, ולבריאותה ייקח חודשים להשתפר.
הסיפור הזה מגיע מספרד, ומוכיח שבורות וחוסר אחריות אינם מוגבלים לארצות הברית. ונסה מרטינז אושפזה לטיפול נמרץ עם COVID-19 ב-22 באפריל, בתקופה שבה ספרד עדיין נאבקה בהתפרצויות מסיביות של COVID-19. המדינה הייתה מוקד המגיפה במשך שבועות, וחלקה את האריח הזה עם איטליה. שתי המדינות הצליחו לשטח משמעותית את העקומה, אם כי התפרצויות חדשות תמיד אפשריות.
הנקודה כאן היא שהאישה הצעירה נדבקה בתקופה שבה העולם כולו היה מודע היטב לסכנות של COVID-19. למרות זאת, מרטינז התעלם מתקנות הבטיחות ולא חבש מסיכת פנים.
לאחר 69 ימים בטיפול נמרץ, מרטינז הועברה לבית חולים רגיל ב-29 ביוני, אבל הסיפור לא נגמר שם. "זה יום אחד אחרי יום אחרי יום אחרי יום אחרי", היא סיפר אל פאיס. "הייתי חסר אחריות".
היא מעולם לא חשבה שהיא יכולה לחלות בנגיף. היא התבקשה להיות סייעת סיעודית במהלך השבועות הראשונים של המגיפה. "הם אמרו לי שהם צריכים אנשים, שלמרות שאין לי ניסיון, זה היה קל. אמרתי שכן למרות הסיכון כי הייתי צריכה לעבוד עבור הבת שלי", הסבירה האישה הגיעה לספרד מהונדורס ב-2015 בחיפוש אחר אמצעים לשלם עבורה עבור טיפול בתסמונת דאון יֶלֶד.
"לא נזהרתי. הסתובבתי בלי מסכה. הייתי צעיר, למה שאדבק? והנה אני," אמר מרטינז.
היא אושפזה בבית החולים ב-5 באפריל, אבל היא לא זוכרת שום דבר מלבד החום והעייפות שחשה. ב-17 באפריל היא הועברה לבית חולים אחר בגלל הסיבוכים שפיתחה. היא הפכה לאחד מהמקרים החמורים והארוכים ביותר של COVID-19 בטיפול נמרץ בבית החולים גרגוריו מרנון. בזמן שהייתה בטיפול נמרץ היא קיבלה כריתת טרכאוטומיה וצנתר שתן. האחרון לא הוסר עד סוף יולי.
היא ישנה זמן רב, והרופאים השתמשו בהרגעה חזקה כדי להרפות את שריריה. היא איבדה מסת שריר עד לנקודה שבה היא לא יכלה אפילו להרים את הראש או ללכת. גם איברים אחרים נפגעו, כולל עיניה.
"במשך שלושה חודשים הם שוטפים אותי באמבטיות ספוג, ועד לפני זמן לא רב אפילו לא יכולתי ללכת לשירותים לבד. הם שמו לי חיתולים... חיתולים," היא אמרה לעיתון.
אחד הרופאים המטפלים שלה אמר שתקופת השיקום תימשך בקלות שמונה חודשים, והיא עלולה להיתקל בבעיות בריאותיות גם לאחר מכן. כמו מרטינז, חולים אחרים יעברו טיפולי החלמה דומים באותו בית חולים, שימשכו הרבה מעבר לזמן שהיית מצפה לבלות בבית חולים כדי לטפל במחלה זיהומית.
