זה, בשילוב עם הזיון מהמדינה והמחוז, הם הסיבה שאחותי יצאה מהחינוך המיוחד ומההוראה בכלל. חוץ מזה היא מצאה הופעה של חינוך תאגידי שמשלם קצת יותר מפי שלושה ממה שהיה מחוז בית הספר, ולא מגיע עם כל השטויות והמטען. והיא אפילו לא צריכה להחזיק לעצמה ציוד משרדי בסיסי יותר.
אחרי שהיא התעוררה בערך בשעה 2 לפנות בוקר וניסתה להחליט שזה בדיוק הזמן לקום להיום (השגנו אותה חזרה לישון, אבל היא פספסה הרבה מזה, וכך גם אנחנו) וברור שהיא צריכה תנומה היום למרות שהיא מתעקשת לא?
הולכת לקנות זוג נעליים חדשות עם בת ה-16 שלי. גאהההה.
יש לך שעון בסדר להעיר? אם לא, גילינו שזה עזר מאוד.
כי עם שלי, התהליך הולך ככה:
ילד: אבא, פוצצתי/נעלתי את הנעל שלי. דוחף לי נעל מפוצצת/שחוקה בפניי
אני: כן.
ילד: ובכן, אנחנו יכולים להשיג כמה חדשים?
לִי: פותח את אתר קונברס למדור Chucks. איזה צבע?
ילד: זה בצבע חלודה, והתכלת.
אני: שני זוגות?
ילד: כן, בבקשה. (מתנהג כאילו זו הייתה ההצעה שלי, טריק ששני הילדים עושים מאז שסקייקי היה בן 4)
לִי: מזמין שני זוגות של צ'אקים בדרכם.
ילד: תודה.
סְנַפִּיר
אתה כנראה כמוני שבו קניות נחשבות למטלה ושביתות כירורגיות הן קריאת היום (אין-אאוט וזהו - אין להתעכב).
האם אתה יכול ללכת לקניון ולשתות יום בזמן שהאונה הצעירה מגיעה לחנויות ומוצאת משהו שהיא אוהבת? פשוט מתקשרים ומציגים את כרטיס האשראי (כל עוד הסכום הכולל נמוך מסכום שנקבע מראש) ואז יוצאים משם?
היא גם מאוד ביישנית וצריכה אותי שם כדי לדבר. נידון אני. נידון אני אומר לך. הצלחתי גם לאבד את הקבלה כדי שלא נוכל לקחת את הנעליים הארורות בחזרה.
אתה כנראה כמוני שבו קניות נחשבות למטלה ושביתות כירורגיות הן קריאת היום (אין-אאוט וזהו - אין להתעכב).
האם אתה יכול ללכת לקניון ולשתות יום בזמן שהאונה הצעירה מגיעה לחנויות ומוצאת משהו שהיא אוהבת? פשוט מתקשרים ומציגים את כרטיס האשראי (כל עוד הסכום הכולל נמוך מסכום שנקבע מראש) ואז יוצאים משם?
FWIW הבת שלי ואני הלכנו לקניות בשנה שעברה ללבוש "עסקי קז'ואל" לעבודתה, אבל היא שונאת חצאיות ושמלות והביאה אותי כי יכולתי להראות לה איך להתלבש כמו גבר. ולמען האמת, היא נראית סופר מפנקת (ומקסימה) בשילוב של חולצת השמלה/אפוד/מכנסיים. עם או בלי העניבה.
FWIW הבת שלי ואני הלכנו לקניות בשנה שעברה ללבוש "עסקי קז'ואל" לעבודתה, אבל היא שונאת חצאיות ושמלות והביאה אותי כי יכולתי להראות לה איך להתלבש כמו גבר. ולמען האמת, היא נראית סופר מפנקת (ומקסימה) בשילוב של חולצת השמלה/אפוד/מכנסיים. עם או בלי העניבה.
היא גם מאוד ביישנית וצריכה אותי שם כדי לדבר. נידון אני. נידון אני אומר לך. הצלחתי גם לאבד את הקבלה כדי שלא נוכל לקחת את הנעליים הארורות בחזרה.
אנחנו כן, אבל זה אף פעם לא היה בעיה גדולה אז זה לא הוגדר לזה. בדרך כלל הבעיה היא לקום אותם בכלל, לא שהם קמים מוקדם. לא בטוחה אם יש לה כאבי גדילה או סיוטים או שחם מדי או משהו, פשוט היו לה כמה לילות מוזרים אתמול ושלשום, לדעתי.
אתה לא צריך להפקיר אותה לגמרי לשיחה. תערב אותה בשיחה (שכן מדובר בנעליים שלה) לשאול לדעתה ולגרום לה להכניס את שני הסנט שלה. להיות חלק משיחה תלת כיוונית עשויה להתגלות כפחות נוחה משיחה אחד על אחד עם איש מכירות.
תן לה את הקבלה בפעם הבאה שאתה הולך איתה לקניות. אתה צריך להתחיל לאמן אותה איך להתבגר. התחל עם הנעליים.
אני: אתה יכול פשוט להיאחז בחבילה, נראה שהספק שלך לא רוצה לספק.
מנהל הדואר (ראש הממשלה): הוא השאיר לך תלוש, הוא ניסה לשלוח יומיים ברציפות, אבל אף אחד לא ענה על הדלת.
אני: אני עובד מהבית, והמשרד שלי נמצא ממש ליד דלת הכניסה. אשתי עובדת מהבית, וגם המשרד שלה נמצא ממש ליד דלת הכניסה. הוא לא ניסה לספק את זה.
ראש הממשלה: הוא השאיר לך תלוש, הוא אמר שהוא ניסה לספק.
אני: יש לי שלוש מצלמות אבטחה בצד הזה של הבית, אחת מהן פונה לרחוב. יש לי צילומי וידיאו מהיומיים האחרונים, שמראים שהוא עצר, הכניס את ה"סלקל" לתיבת הדואר, מעולם לא יצא מהוואן שלו ונסע.
ראש הממשלה: הו, האם תסתכל על זה! הוא השאיר את החבילה כאן בדואר! אתה יכול להיכנס לאסוף אותו היום, אם אתה רוצה.
אני (רוטנת): אני בדרך. האם אתה רוצה שאשלח לך את קטעי הווידאו עם חותמת הזמן?
ראש הממשלה: בטח.
ואז הוא נותן לי כתובת אימייל שחזרה.
יש לנו מקום ריק על הספה לידנו, קבצן אחד פחות ליד שולחן ארוחת הבוקר, וחור בלב.
יש לנו מקום ריק על הספה לידנו, קבצן אחד פחות ליד שולחן ארוחת הבוקר, וחור בלב.
רק כ-0.4 עמודים ביום - למעשה קבוצה די רגועה.
מה. כשאנשים אומרים לאינטרנט שהם נהנים ממשהו, מולו מנסה את זה ואומר לנו שזה לא לטעמו.
האפליקציה הזו לכל חברה, אי פעם, אופנה לא יכולה למות מהר מספיק.
אפשר לחשוב שאנשים היו מקבלים איזשהו רמז לאחר דליפת הנתונים הענקית להפליא של טים הורטון שנגרמה עקב עקיפת הרשאות האפליקציה. אבל ככל הנראה, כדור גלידה הוא המחיר של הנתונים של רוב האנשים.
כֵּן. מלבד סטארבקס (שיש לו את הנתונים שלי כבר הרבה זמן) אני לא משתמש באף אפליקציה ספציפית למסעדה. לא אכפת לי אם זה "יחסוך לי כסף" אני מבטיח שהחברה מרוויחה יותר מהנתונים שלי ואז אני חוסך בחלון הכונן.
אתרי קניות לרכב מעצבנים אותי באותו אופן. אני מתקין את כל המסננים שלי ומה-היי אני יכול להשיג מוסטנג גג נפתח?! לא, לא, רק מודעה מוטבעת ממומנת. הו, נהדר, יש סיבה - לא, הדבר החליט להרחיב את רדיוס החיפוש שלי בעצמו, המכונית הזאת נמצאת בסנט לואיס.
