ראיתי אנשים אלה מסתכלים באופן פעיל או אפילו מבקשים ליצור משבר שהם יכולים לאחר מכן למנף כדי ליישם שינוי שהם רוצים (שמשמעו בדרך כלל כוח, כוח עליו). אנשים כאלה מחפשים באופן פעיל ליצור קשר עם עובדים חדשים, בעצם אלה שיודעים הכי מעט ויקפצו על ההזדמנות להתמודד עם משהו בעל פרופיל גבוה. היה לי מקרה אחד כזה, והתברר שכל הצוות פנה לנושא - כולם חברי הצוות המנוסים לא הסכימו איתם, אז ההצעה פשוט המשיכה לאורך הקו עד שמישהו עשוי תגיד כן". נראות/שקיפות הם המפתח למאבק באלה, הן בתוך הצוות והן בארגון הכללי. המצבים נזילים... השגתי הרבה קילומטראז' בכך שהבאתי לצוות דברים על מה הלקוחות ירוויחו, או מה הגדול יותר בעלי העניין יעריכו - עדיף לספק אלטרנטיבה, מאשר להילחם ישירות כי אף אחד לא רוצה לצפות ההורים נלחמים.
מגמט יודע... הם לפחות יודעים שמשהו קרה, ואולי זה בעצם עניין אישי שמצליח לזלוג לעבודה. לא משנה מה קורה, אני בספק אם זה יהיה מהיר יותר מאשר אתה (ושאר הצוות שלך) תמצא עבודה במקום אחר. כשמגיע הזמן, שווה להרגיש אם הבוס ייתן לך התייחסות (ולא בוס).
זה מבאס לחפש עבודה, אבל סביר להניח שתמצא משהו שלפחות ישתלם יותר. ציד טוב!
הכרתי הרבה מי יסגור דיון, באופן עקבי IME זה מכוון. אני קורא לזה "מחוץ לשולחן-יטיס", וזה מתסכל להפליא. זו שליטה קטנה/כוח על מניפולציה.
זה תרגיל טוב - צריך למצוא גישה אחרת שלא מפעילה את האדם. באופן אידיאלי הם צריכים להרגיש מעורבים. לעשייה כקבוצה יש יתרונות וחסרונות - היתרונות הם שיהיו לך מישהו שאולי יוכל/צריך לקפוץ פנימה ולחזור על/לתמוך ברעיונות, אבל האדם/ים שאתה רוצה להביא יכול גם להרגיש קשור. במקרה הגרוע ביותר, יש לך עסק עם מישהו שיש לו בעיות אמון חמורות והוא לעולם לא ירגיש בנוח אלא אם כן הוא חושב שהוא נוהג. זה לא משהו שצריך לקבוע על אינטראקציה אחת.
FWIW: אני שואף לבניית צוות, אבל הסיכויים אינם אינסופיים.
בטח לא נרקיסיזם או כוח טריפינג.
אין אסטרטגיה מאחורי זה. הוא פשוט נהיה אובססיבי לגבי משהו וזה כל מה שהוא יכול לחשוב עליו. הוא יוצר תוכניות משוכללות שלוקחות חודשים שאין להן שום קשר למה שהלקוחות רוצים או אפילו למה שהחברה שלנו מוכרת. הוא מפרש שיחות עם לקוחות כאילו הם תומכים בדיוק במה שהוא עושה, גם כשהם מבקשים זה ההפך הגמור.
השבוע הוא יצר כ-30 כרטיסים בג'ירה שהם כל כך מעורפלים שהוא אפילו לא זוכר מה הם מיועדים, ולא חשבתי שהוא יצר אותם עד שפתחתי אותם במהלך פגישת צוות והראיתי אוֹתוֹ.
אנחנו משתדלים לא לכלול אותו כמה שיותר כי אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר אם הוא מעורב. הכל מתנהל בשיק מטורף ובסופו של דבר הוא גורם לנו לעשות דברים שהם לגמרי מוזרים וחסרי משמעות.
יש כאן הרבה מה לפרוק.
חוסר האסטרטגיה שברור לכם, הדבר המיידי ביותר הוא שהתקשורת לקויה. אני גם יודע מניסיוני שלי, שחלק מהנושאים יכולים לקחת יותר מדי כדי להכשיר מישהו נקודת יכולת הכרחית להשתתף ולתרום בגבולות העבודה ו צירי זמן. יש דרכים לטפל בזה, אבל זה לוקח זמן, כישרון, והכי חשוב רצון ללמוד. חלקם מפחדים להדריך, ובהחלט יש כאלה שרואים במקרים כאלה ביטחון תעסוקתי עבור עצמם.
ראיתי וידעתי גם בשימוש בחוסר רציונליות/חוסר עקביות - הן מקצועית והן באופן פרטי - כאמצעי לתסכול ולהרחיק אנשים... זו מניפולציה לגרום לאדם (ים) לעזוב שהרעיון היה למעשה שלהם.
ראיתי את זה כל הזמן בתיעוד, שבו מישהו כותב לעצמו. מה שהופך לבזבוז זמן ומאמץ... אין בזה שום דבר מרחוק על מחלת נפש.
הבאת הפוקוס לעצמם כמעט בכל אינטראקציה אפשרית היא מאוד בספקטרום של נרקיסיזם. כולם אינטרסנטיים במידה מסוימת, חלקם יותר מאחרים.
התרבות שמסביב בה אתה נמצא עשויה להטיל בושה על "משוגעים", כך שיכול להיות לו קשה לחפש או לקבל טיפול.
אבל הידיעה שיש לו מחלת נפש, או איזו מחלת נפש ספציפית היא, לא ממש משנה את החשבון של המצב. אתה לא יכול לתקן אותו לבד אז העצות שאחרים נתנו כאן מוצקות. קבל את המציאות של המצב ופעל בצורה רציונלית אך מתחשבת.
אם הוא היה מישהו שמאוד אכפת לי ממנו, הייתי מביא אותו לפסיכיאטר ולטיפול תרופתי בהקדם האפשרי, אבל גם אתה לא אמור להרגיש אשמה על כך שלא עשית זאת. הוא לא באחריותך ואם התרבות שמסביב מתנגדת לזה בכל מקרה, אז זה לא הקרב שלך.
ובכן, אז, או שאתה פשוט עוזב, או שיש לך את "הפגישה".
"הפגישה" היא אופציה רק אם אתה באמת רציני לגבי עזיבה אם הם לא יפתרו את הבעיה.
גם את זה אף פעם לא ניסיתי. היו לי בוסים נוראיים... טיפש, נרקיסיסט, לא מסוגל, קנאי ומרושע. אבל אף פעם לא כזה שחי בעולם פנטזיה וקורס לערימה רועדת פעם בשבוע. עד עכשיו. ומעולם לא עבדתי בתרבות שבה סוג כזה של התנהגות לא מתנהל איכשהו, לטובת החברה והאדם. זאת אומרת, אפילו בלי להתחשב בהתנהגות, הוא פשוט לא פרודוקטיבי לחלוטין. אי ביצוע עבודה מספיק בדרך כלל כדי להפעיל משהו, ימין?
הדבר היחיד שהם טועים הוא שהם לא מצאו עבורו עמדה לא מול לקוח, כי לכאורה הוא עלול לגרום לבעיות שם...
בינתיים, בשבוע שעבר הוא יצר כרטיס וביקש שעמיתי לעבודה "בעומק הים" אחד מעיצובי השירות שלנו
בעיות בבחירת מילים יכולות להיות סימן לבעיות הקשורות לגיל, כלומר סניליות או אלצהיימר. למרות שאני חושד שאנגלית היא לא שפת האם שלו אז "ים עמוק" הגיוני באותה מידה כמו "צלילה עמוקה", אין צורך בבעיות גיל כדי להסביר זאת.
לאחר שפרסמת את מצבך לבוס של הבוס, או לראש החטיבה או למי שזה לא יהיה, זה האדם ההגיוני ללכת אליו בנוגע לתעלולי הבוס שלך, תהיה נוח עם השתיקה. תן להם להגיב אם הם מתכוונים. אם הם לא אומרים שום דבר בתגובה לתלונתך, הודו להם על ההקשבה (בין אם אתה חושב שהם באמת עשו זאת ובין אם לאו; זה נימוס).
אם הם מבקשים ממך הצעות, כדאי שתהיה לך המלצה אחת או שתיים שתהיה מקובלת עליך, למשל. להעביר את ניהול הקבוצה שלך לבוס אחר, או לשים הבוס שלך שאחראי על משהו שלא כולל אותך, כמו "חזון אסטרטגי" או משהו אחר שלא משפיע על הפעילות היומיומית ושאף אחד לא מדווח אליו אוֹתוֹ.
אתה לא צריך לעשות את זה במפורש "תרחיק את הבחור הזה ממני או שאני הולך להפסיק." אנשים שמוכשרים להיות בתפקידי ניהול יכולים לקרוא בין השורות. אם הם לא יכולים, זה עוד אות שכדאי לך לעזוב.
אם אז הם לא יעשו שום דבר בנידון, יש לך את התשובה שלך. הם מעדיפים שתעזוב מאשר תצטרך להתמודד עם הבוס הבעייתי.
ההנחה היא שאם הבוס מופנה לראות רופא, נוירולוג עשוי להיות נקודת התחלה טובה יותר לכוון אותו לכיוון, ואולי פחות מביך מ"מתכווץ".
מקור: אשתי היא פסיכיאטרית בבית חולים להוראה, שעבודתו מתמקדת באנשים המאושפזים במחלה אקוטית מצבים שבהם שוררות הפרעות פסיכוטיות, והיא מתרגלת חלק מהרצאותיה וההדרכה שלה איתי/עליי.
בסדר. איכשהו להבין שהוא פשוט לא כשיר ומוזר לא עושה את המצב טוב יותר. זה אומר שאין תיקון.
זה כן אומר שהוא עשוי להזדקק לעזרה רפואית בקרוב, שמא לא יופיע שוב בעבודה או שאחד מימי העבודה יסתיים באמבולנס.
זה יהווה תיקון בספרים שלי.
זה בעצם נוֹרמָלִי להנהלה לקחת קרדיט על הישגיהם של תחתונים. המנכ"ל לוקח קרדיט על כל מה שהחברה עושה, סמנכ"ל לוקח קרדיט על כל מה שהמחלקה שלו עושה. זה נשמע כאילו הבוס שלך מנסה לעשות את זה, אבל לא עושה את זה כל כך טוב. אולי תסמונת המתחזה, או כמו שאמרת, אולי הוא לא מעבד מידע בצורה הגיונית. חוסר ניסיון בלהיות בוס צפוי להיות חלק גדול מזה.
כך... הבוס שלי, בערך 4 פעמים ב-3 החודשים האחרונים, הציג עבודה במהלך סקירת הספרינט שלנו כשלו, כשלמעשה עשיתי זאת, ומסרתי לו אותה יום קודם כדי לבדוק/לאשר.
זה מטריד אותי כשאנשים מכירים בהתנהגויות רעות נפוצות מבלי לקרוא להן ככאלה. בכך שהוא לא קורא להם החוצה, זה מנרמל אותם בשתיקה
אתה מניח שכולם עובדים בסביבה שבה "בטוח" לעשות זאת. עבדתי בסביבות שבהן זה יגרום לך להיקרא "לא שחקן צוות" עם השלכות שליליות בסופו של דבר.
...
פגיעה קוגניטיבית עקב מצב רפואי, שזה באמת נשמע כמו בגלל שההתנהגות כל הזמן מחמירה, לא אומר שהוא "פשוט לא כשיר ומוזר". זה כן אומר שהוא עשוי להזדקק לעזרה רפואית בקרוב, שמא לא יופיע שוב בעבודה או שאחד מימי העבודה יסתיים באמבולנס.
"הצוות שלנו יעבוד באתר וישתלט על 6 צוותי פיתוח התוכנה שלך, יריץ אותם במשך חודשיים וישפר תהליכים. אז נוכל להתחיל לארגן מחדש את שאר החברה".
אפילו לא שואלים אותנו השאלה הכללית, ואולי גם מעניינת למדי, של "אני חושב שהבוס שלי צריך טיפול רפואי - איך אני יכול להמשיך" - זֶה סביר להניח ששווה שיקול נוסף מלדון עוד באיזו הפרעה יכולה להיות לצד שלישי כלשהו או לא.
ברוח הפנייה אל "הקורא הצעיר והנכון" - חשיבה על "קבוע" קבוע לעומת "לא קבוע" אינה נכונה. אפילו דברים רפואיים כמו התקף לב לא באמת "מתוקנים", אבל מעטים יתארו אותם כך. מסגור קטסטרופלי כזה למרבה הצער יכול לתרום לסטיגמה של הפרעות פסיכיאטריות.
