סוף סוף יש לנו הוכחה להרי געש פעילים על נוגה

נוגה כמעט באותו גודל, מסה וצפיפות כמו כדור הארץ. אז הוא אמור לייצר חום בפנים שלו (על ידי ריקבון של יסודות רדיואקטיביים) בקצב זהה לזה של כדור הארץ. על כדור הארץ, אחת הדרכים העיקריות שבהן חום זה דולף החוצה היא באמצעות התפרצויות געשיות. במהלך שנה ממוצעת מתפרצים לפחות 50 הרי געש.

אבל למרות עשרות שנים של הסתכלות, לא ראינו סימנים ברורים להתפרצויות געשיות בנוגה - עד עכשיו. מחקר חדש של גיאופיזיקאי רוברט הריק של אוניברסיטת אלסקה, פיירבנקס, שעליה דיווח השבוע בכנס Lunar & Planetary Science ביוסטון פורסם בכתב העת Science, סוף סוף תפס את אחד מהרי הגעש של הפלנטה בשעת מעשה.

זה לא פשוט לחקור את פני השטח של נוגה כי יש לו אטמוספירה צפופה, כולל אטמוספירה בלתי נשברת שכבת ענן בגובה 45-65 ק"מ אטומה לרוב אורכי הגל של הקרינה, כולל גלויה אוֹר. הדרך היחידה לקבל תצוגה מפורטת של הקרקע מעל העננים היא באמצעות מכ"ם המכוון כלפי מטה מחללית שמסתובבת.

טכניקה המכונה סינתזת צמצם משמשת לבניית תמונה של פני השטח. זה משלב את העוצמה המשתנה של הדי המכ"ם המוחזרים מהקרקע - כולל השהיית הזמן בין שידור לשידור קבלה, בתוספת שינויים קלים בתדירות התואמים אם החללית מתקרבת או מתרחקת מהמקור של הד מסוים. התמונה המתקבלת נראית כמו תצלום בשחור-לבן, אלא שהאזורים הבהירים יותר בדרך כלל מתאימים למשטחים מחוספסים יותר והאזורים הכהים יותר למשטחים חלקים יותר.

הגשושית מגלן של נאסא הקיפה את נוגה מאוגוסט 1990 עד אוקטובר 1994 והשתמשה בטכניקת מכ"ם מסוג זה כדי למפות את פני כוכב הלכת ברזולוציה מרחבית של כמאה מטרים במקרה הטוב. זה הראה שלמעלה מ-80 אחוז מהשטח מכוסה בזרמי לבה, אבל עד כמה לאחרונה הצעיר ביותר מהם התפרצו, והאם התפרצויות כלשהן נמשכות היום, נותרה בגדר תעלומה לשלושת הבאים עשרות שנים.