זו הסיבה שכל כך קשה לתפוס זבוב ביד חשופה.
תהיתם פעם איך זבוב או צ'יפמאנק יכולים להתחמק מתפיסתכם האנושית המגושמת כל כך בקלות? מחקר חדש שפורסם ב- Animal Behavior מגלה שבדרך כלל, ככל שהחיה קטנה יותר, כך היא יכולה לראות יותר מידע בפרק זמן קצר. זה אומר שבעלי חיים קטנים מסוימים רואים בעצם בהילוך איטי.
אבל איך מבינים כמה מידע חיה יכולה לראות בשנייה אחת? (רמז: אתה לא יכול פשוט לשאול ברוגע סנאי אדמה על חייו האישיים. ניסיתי.) הצוות בדק תכונה שנקראת קריטי היתוך הבהוב תדר, המודד כמה מהר העין יכולה לעבד הבהוב אור. הבדיקה מהבהבת באור, למשל, ארבע פעמים בשנייה, ובודקת אם העין מתכווצת בכל הבזק. אם תדירות היתוך הבהוב של החיה נמוכה מארבעה הבלחות בשנייה (4 הרץ), ההבזקים האלה לא ייראו כמו הבזקים כלל; זה ייראה כמו אור קבוע. תארו לעצמכם שאתם צופים באור סטרוב אבל גורם לו לעבור מהר יותר ויותר מהר יותר ומהר יותר עד שהוא לא נדלק יותר - זה רק אור. הרגע הזה שבו זה הופך לאור קבוע הוא מה שהחוקרים מחפשים.
בני אדם רואים ב-16 הרץ, או 16 פעמים בשנייה, כך שסרטונים שנועדו לבני אדם צריכים לרענן את המסך מהר יותר מ-16 הרץ כדי להיראות לנו כסרטון יציב ולא מטלטל.
אבל לבעלי חיים קטנים יש תדר היתוך הבהוב קריטי גבוה בהרבה משלנו; לזרזיר המצוי, למשל, מין פולש במקור מאירופה, יש קצב רענון גבוה פי כמה. בעלי חיים אחרים שרואים במהירות כוללים את סנאי האדמה המעוותים הזהובים ויונת הסלע המצוי, המכונה בדרך כלל חולדה מעופפת (כאן בניו יורק, לפחות). בדרך כלל, ככל שהחיה גדולה ומבוגרת יותר, כך היא רואה לאט יותר. אפילו בבני אדם, ילדים צעירים מסוגלים לראות מהר יותר באופן משמעותי ממבוגרים, מה שיכול להשפיע דברים כמו תיאום עין-יד ויכולים להיות הסבר לרצף המשחק הקשה של רוג'ר פדרר לָאַחֲרוֹנָה.
אתה יכול לקרוא את המחקר כאן.
